"אולי את מתרגשת?" הפסיכולוגית שלי אמרה לי.
"אני לא מתרגשת. אני לחוצה, אני חרדה".
"ובכל זאת, תבדקי, אולי זאת התרגשות?"
הפסיכולוגית שלי המשיכה להקשות עליי כשתיארתי לה את הרגשות שלי מול שינוי שקרה בחיי - עבודה חדשה שהתחלתי. פחדתי מהעבודה הזאת מאוד. ליתר דיוק, פחדתי מהשינוי. מה היה לי רע בעבודה הקודמת? מה היה לי דחוף לנסות להתקדם, לעבור למשרה אחרת שיש סיכוי שהיא בכלל גדולה עליי.
הרגשתי איך הגוף שלי מגיב לשינוי - השרירים מתקשחים, הלסתות ננעלות. הזרועות משולבות. כאילו כל הגוף אומר: "לא".
אבל האם הפחד הזה, החרדה, הלחץ - הם כורח המציאות? האם התחושות בגוף שלי ניתנות לפרשנות אחרת, ואולי אפילו לשינוי?
"קורה לך דבר טוב", היא אמרה לי.
"את לא מבינה", עניתי, "אני ממש מרגישה איך הלב שלי דופק מהר".
"ומה קורה לנו כשאנחנו מתאהבים? הלב לא דופק מהר יותר? נסי לתת שם אחר לתחושות שאת מרגישה".
שינויים הם הדבר שהכי מפחיד אותי. כל שינוי - אפילו אם הוא טוב, גורם לי קודם כל להגיד - לא רוצה! אבל ההתנגדות הזאת היא בסך הכל עיכוב, כי בסופו של דבר בדרך כלל אני מגלה שהשינוי - ואפילו כזה שנראה בהתחלה רע - הוא לטובה. ניסיון החיים שלי מגלה לי שבדרך כלל המצב אחרי השינוי טוב יותר מהמצב ממנו התחלתי. אז למה לגרום לעצמי להרגיש רע בדרך לשם? למה אני כל כך מתקשה לקבל את השינוי? אולי אני יכולה לעבוד על זה? אבל איך?
אימפרוביזציה = פעולה מול מצב חדש, לא מוכר.
כשאני מתאמנת על תרגילי אימפרוביזציה, אני בעצם מפתחת את היכולת שלי להתמודד עם תרחישים חדשים, כלומר - שינויים. כמו בחדר כושר בו מפתחים את השרירים, אני מפתחת את שרירי האילתור שלי, מגמישה את המוח המאלתר שלי. כמו על ספת הקואוצ'ר או הפסיכולוג, אני מכינה את עצמי להתמודדויות דומות בחיים שמחוץ לסטודיו או למפגש הוידאו.
ככל שאני מתאמנת, אני מרגישה איך אני מתחזקת, ואיך המודעות שלי מתפתחת. כשאני מוצאת את עצמי חוסמת שינויים, אני פתאום מצליחה לעצור ולאתגר את עצמי - נסי אחרת.
אולי את בכלל מתרגשת?