איך אתם בלבחור מה לאכול במסעדה ?
אם קל לכם ממש להתנהל עם תפריטים ולמצוא את מעוז קיבתכם בקלות, עצרו את הקריאה ושתפו אותנו למטה בתגובות מה עוזר לכם. אם גם עבורכם זה סיוט שמוביל למבוכה קשה מול מי שיושב אתכם, וגם אתם לא מבינים איך החלטה בין מנה אחת לשנייה הופכת לתיבת פנדורה מסובכת הגעתם למקום הנכון.
מבחינתי פתרתי את זה. שלא תטעו, זה לא היה פשוט בכלל. זה הצריך ממני כל כך הרבה פעמים להיות במצב הלא נעים הזה שמלצר עומד מעלי, מסיים את ההזמנה של כל חברי וחבורות השולחן, ואומר לי, "אני מזמין לכולם בינתיים שתיה, ומשאיר לך את התפריט לחשוב עוד קצת".
הדבר האחרון שאני צריך זה להישאר עם התפריט הזה עוד זמן ולחשוב עליו, כל האופציות שקיימות בתפריט פשוט משתקות אותי, מה יקרה אם אבחר במנה שלא תמצא חן בעיניי או יותר נורא מזה, מי שאיתי בשולחן ייבחר מנה טובה יותר? הסבל הכי גדול עבורי הוא לבחור דבר אחד על פני אפשרויות אחרות.
כשאני מאלתר על במה, בכל רגע נתון אני צריך לקיים בחירה באפשרות אחת מתוך אינספור אפשרויות שנמצאות בדמיון שלי ומולי. כשהפרטנרית שלי על הבמה מזדהה כמורה שנתנה לי ציון נכשל במבחן, היא מצפה ממני לתגובה. אפשרויות התגובה שעולות לי לראש הן רבות - אני יכול להכחיש את הקשר שלי למבחן הזה\ לקבל אותו כשלי ולבכות\ להגיד לה תודה על ההזדמנות לתקן לפעם הבאה\ להחביא את המבחן הנכשל או פשוט לברוח משם. בסופו של דבר אני בחרתי לבקש ממנה מבחן חוזר מה שהוביל את המשך הסצינה להיות מצחיקה כשגילינו יחד שיש גבול לכמה פעמים היא יכולה לתת לי לעשות את אותו המבחן עם אותן השאלות.
אז איך יכול להיות שעל הבמה אני מצליח לבחור בשניות איך עלי לפעול בעוד שבמסעדה ייקח לי 7-11 דקות לבחור את אותו ספגטי שכבר אכלתי בפעם הקודמת שהייתי במסעדה הזאת?
איזה מזל שקיימים תרגילים באימון אלתור שמאפשרים לנו לקצר את זמן התגובה והבחירה שלנו. יכולת הבחירה שלנו ניתנת לפיתוח כמו שריר, אנחנו יכולים להגמיש אותה, ובעיקר להתאמן בהתמודדות עם השלכות הבחירה שנעשתה- למעשה זה הדבר החשוב ביותר. לבחור ולהתמודד עם הבחירה.
כלומר הבחירה היא לא התוצאה אלא נקודה בדרך.
כמה מחשבות שעוזרות לי לבחור כשאני מאלתר:
נזכור שכל בחירה שנעשית היא בחירה- אנחנו לא יכולים לדעת אם הבחירה טובה ונעימה לנו עד שלא נבצע אותה ונגלה את ההשלכות. בכל אופן המטרה הייתה לבחור, ובמשימה הזאת הצלחנו.
אין "בחירה רעה"- יש בחירה שמזמנת הזדמנות שלא חשבנו עליה, ככה הדברים הכי יצירתיים באלתור נוצרים מטעויות משמחות.
הגבלת זמן על משך קבלת ההחלטות- ברגע שאנחנו דוחסים את תהליך קבלת ההחלטות ״לזמן מוגבל״ קבוע מראש, ההתמודדות עם ההשלכות תהיה יותר קלה כי במבט לאחור מיצינו עד תום את זמן קבלת ההחלטה, ואי אפשר להגיד שקיבלנו החלטה "פזיזה", זאת כנראה ההחלטה הכי טובה שקיבלנו "במסגרת הנסיבות"- כמה המשפט הזה משחרר. חשוב ליצור את מסגרת הזמן והכללים בצורה ברורה כדי שיהיה לנו ביטחון מלא שאכן זה מה שהיה אפשר לעשות.
אז אם אתם מול תפריט עכשיו ועדין לא מצליחים לבחור- חפשו את הטוב מספיק
מומלץ לשים גבולות ברורים של החיפוש, על ידי זמן קצוב, חוקיות המשחק, הטלת מטבע או כל פתרון שעובד לכם כדי להגיד לרעיון המספיק טוב. בהגדרה המשתנה של "מספיק טוב", מצויה השאיפה למצוינות ושרעיונותינו יהיו טובים, ומצד שני גם גבול ברור- "מספיק", דהיינו "עד כאן חיפשנו, עכשיו נפעל ונתמודד." אין ספק שחשוב לזכור לשים לעצמנו גבולות בעיקר כשבוחרים מה להזמין מהתפריט. כדאי למצוא את המנה שתהיה טובה מספיק (לא חייבת להיות הכי טובה שטעמנו בחיים), כדי שלא נשאר תמיד בשלב החיפוש אחר המנה המושלמת בתפריט, אחרת לא נאכל בזמן הקרוב, מקסימום המנה תהיה פחות טעימה, נתמודד, נטעם מחברינו או נקנח במקום טעים אחר.
Comments